רפאל ב"ר מרדכי בירדוגו
מקנס, מרוקו
- הילולה
- כ"א תשרי · תקפ"ב
- מקום
תמונה: מכון "קהילות ישראל" ירושלים
מקצת שבחו
רבי רפאל בירדוגו, הנודע בכינויו "המלאך רפאל", נולד בעיר מקנס במרוקו, בשנת תק"ז, לאביו רבי מרדכי בירדוגו ולאמו בת הרב המשבי"ר. בשנת לידתו נפטרה אמו הרבנית ע"ה, ובהיותו כבן ט"ו נפטר אביו הגדול. קיבל תורה מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, ולימים ישב עמו כדיין בבית העיר של מקנס. עם פטירת אחיו, בשנת תקס"ב נתמנה רבי רפאל כראב"ד, ובתפקיד זה שימש עד לעת פטירתו כ"א תשרי תקפ"ב.
רבי רפאל היה מהרבנים הנערצים והידועים בדורו, והנהיג את קהילתו ברמה במשך שנים רבות, ותיקן להם תקנות רבות וגדר פרצות רבות, ומצודתו היתה פרוסה גם לשאר ערי מרוקו. עד ימינו תשובותיו ופסקיו מופיעים בספרי חכמי הדורות בהערצה רבה.
בחידושיו על התורה ועל הש"ס מצטיין המלאך רפאל בחדשנותו ובמקוריותו, את חידושיו הרבים הוא מבסס על קושיות רבות וחזקות, ובמקומות רבים בקושיותיו הוא משתמש בלשון תקיף מאד אשר ניתן להבנה רק בין תופסי תורה ותלמידי חכמים אשר מבינים ממנה את רוחב לבו בתורה ואת חריפות שכלו. כמו"כ נודע המלאך רפאל בתקיפותו הרבה באשר לא נרתע מפני איש הן בפסקיו והן בתקנותיו הרבות, ולא נרתע אף מלערער על מוסכמות שהיו בדורות שלפניו.
חיבוריו
רבי רפאל חיבר ספרים רבים בתחומים שונים, והם: א. דיני שחיטה ובדיקה לפי מנהגי המערב. נדפס בתוך ספר 'זבחי תרועה' ליוורנו תרל"ב. ב. כף זהב. שיר גדול, מוסר השכל, נדפס בראש ספר מי מנוחות ח"ב. ג. לשון למודים. תרגום מלות קשות שבתנ"ך ללשון ערב. ד. מי מנוחות. דרשות עה"ת, ח"א ירושלים תר"ס, ח"ב ג'רבה תש"ב. ה. מענה לשון. על רש"י עה"ת והרא"ם, נדפס בתוך ספר משמחי לב. ו. משמחי לב. פירוש עה"ת ועל הנ"ך, ירושלים תשנ"א. ז. משפטים ישרים. שו"ת, קראקא תרנ"א. חלק גדול עדיין בכת"י. ח. קיצור תקנות רבני קאשטילייא ופירוש עליהם. נדפס ב'כרם חמר' ח"ב, ובספר 'תורות אמת'. ט. קצות החושן. על חושן משפט, נדפס בתוך ספר 'תורות אמת'. י. רב פנינים. דרשות לשבתות ומועדים ולפטירת החכמים, קאזאבלאנקה תשכ"ט. יא. רקח מרקחת. חידושי אגדות, כת"י. יב. שרביט הזהב. חידושים על הש"ס, ב' כרכים, ירושלים תשל"ה-תשל"ח. יג. תורות אמת. חידושים על ד' חלקי שו"ע, מכנאס תרצ"ט.
כתב ידו
מידות - לב טוב
צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם... רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב (אבות ב, ט).
לא נתבאר מה היא המדה הזו. ונראה שהוא מה שכתוב בתורה "וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ" (ויקרא יט, יח), שהוא כלל גדול שבתורה. וזהו 'לב טוב' - שלבו ורצונו לטוב לכל אדם; כמו שמבקש תמיד הטובה לעצמו, כן יבקש אותה לכל אדם. ועדיין לא עמדתי על אמתת מדה זו. ומרגלא בפומייהו דאינשי לקרות לוותרן לב טוב, ובזה אני מפרש פסוק "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְט֥וֹב לֵ֖ב מִשְׁתֶּ֥ה תָמִ֖יד" (משלי טו, טו) - 'עני' הוא הקמצן, שכל ימיו מכאובים משוד הצמצום, ואם יפזר לפרקים לא יוכל לאכול מעצבונו על הפיזור. 'וטוב לב' - הוא הוותרן. 'משתה תמיד' - כי יהנה בממונו ולא יניחנו למי שיהיה אחריו.
— מי מנוחות, ג'רבא תש"ב, דף יט,ב
סמנו שלמדתם את הקטע — ויאיר אור לזכרו על המפה של הקטע
טוען גלובוס...